מי שהיה פעם בהופעה מוזיקלית של זמר גדול זוכר את חווית הביחד, את גודל המעמד. יש משהו חזק ומרגש בלהיות חלק מהמון אנשים שחווים את אותה חוויה ביחד. לא דומה שירה יחד עם קהל של אלפים רבים, להאזנה לשיר, לבד באוטו. משה רבינו ממשיך בנאום חייו ובפרשת ואתחנן חוזר ומזכיר להם את מעמד הר סיני. עשרת הדיברות שנכתבו כבר בספר שמות, חוזרים ונכתבים בספר דברים.
אחרי ארבעים שנה, זוכה עם ישראל לשמוע שוב את עיקרי מעמד הר סיני. משה מספר להם ומחייה מחדש את המעמד המיוחד שבו עמדו לרגלי הר סיני ושמעו את עשרת הדיברות. משה מדגיש להם שלמרות שהדור הקודם הוא זה ששמע בעצמו, מעמד הר סיני ממשיך ומהדהד בכל הדורות, "לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת ה' אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים".
מעמד הר סיני היה מעמד פומבי יחיד מסוגו: הקב"ה בעצמו מסר את עיקרי התורה – עשרת הדיברות – לעמו. לא מדובר כאן על התגלות של נביא אחד שקיבל מסר משמיים, לא היה זה אדם אחד מורם מעם ששמע את המסר לבדו והעביר אותו הלאה, אלא עַם שלם ששומע מסרים אלוקיים, ורואה קולות וברקים.
רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14 בספרד, כותב ב'ספר העיקרים' שמה שהיה מיוחד כל כך במעמד הר סיני הוא העובדה שכולם שמעו את הקולות; פשוטים וחשובים, עשירים ועניים, מבוגרים וצעירים, כולם היו חלק מהמעמד. אף אחד לא יכול לומר, אני שמעתי ואתם לא. ההתגלות המשמעותית ביותר בהיווצרות של עם ישראל לא הייתה ליחידים, אלא לכולם. והכוח של המעמד הזה הוא היכולת שלו להמשיך ולהיות רלוונטי גם לבנים לנכדים ולנינים של אותם אלה שעמדו תחת ההר. כל אחד ואחת מאיתנו שמע מסבא וסבתא ששמעו בתורם מסבא וסבתא שלהם – אנחנו היינו שם. כולנו.
כוחו של המעמד הזה הוא בפומביות שלו, בעובדה שלא היו כרטיסי כניסה או סלקטור בדלת. המעמד התרחש במדבר, וכולם היו שם. הרב אלבו מסביר שזו הייחודיות של המעמד: כל אחד שומע בבית מההורים והסבים שהיו שם, ובמובן מסוים, כל אחד ואחת מאיתנו היה שם, ולכן זה בסיס משמעותי של האמונה שלנו.
משה רבינו לא לוקח לעצמו את הקרדיט על כך שהוא היחיד ששומע מסרים שמיימיים, להפך, הוא רוצה שעם ישראל ישמע את הדברים בלי תיווך, שיחווה התגלות.
אנחנו אוהבים לראות ולשמוע דברים בעצמנו, בגוף ראשון. אנחנו סומכים על דברים שראינו, שהרגשנו, שחווינו. הקב"ה מבין שלמרות גודל המעמד, והפחד האנושי להיות נוכחים בו, עם ישראל חייב להיות שם, כולו. אפשר להתווכח על סיפורי ניסים שקרו ליחידים. אפשר לפקפק בעדויות ששמענו מ"יד שניה", וצריך לשכנע אותנו באמיתות הדברים. מעמד הר סיני הוא נקודת ציון אחרת בהיסטוריה היהודית, ולכן קשה מאוד להכחיש אותה.
משה רבינו לא רוצה להיות זה שמביא את דבר השם להמון. הוא מחפש שותפות עִם עם ישראל. רגע לפני שהוא נפרד, הוא רוצה שכולם יזכרו שהם והסבים והסבתות שלהם עמדו יחד במדבר, ושמעו הכל. משה מעמיד בפנינו את האתגר: לגשת אל התורה, ללמוד אותה, לחיות אותה. היא לא שייכת ליחידים נבחרים. היא שייכת לכולנו.
Comentarios